עם הגעת צוללות ה-T, ובעקבות אסון הדקר, החלה פעילות לחיפוש צוללות שיחליפו את הלויתן והדולפין. הפעם הכוונה הייתה לרכוש צוללות חדשות, שיבנו במיוחד עבורנו ויתאימו לצרכי חיל הים. לאחר ביקורים בדנמרק, באיטליה ובשוודיה גובש האפיון הראשוני של הצוללות המתאימות לנו.
בתחילת 1969 הציעה מספנה גרמנית לבנות צוללות בשיתוף עם מספנות ויקרס באנגליה. מאוחר יותר הסתבר כי הדבר
אינו בר ביצוע. באותו זמן אסרה ממשלת גרמניה לבנות כלי שיט מלחמתיים בגרמניה עבור הצי הישראלי, ופרופסור גבלר הגרמני הציע תכנון צוללת הדומה לצוללת הגרמנית U-206 אשר תיבנה באנגליה.
במרס 1972 נחתם חוזה בין מספנות ויקרס וממשלת ישראל לבניית שלוש צוללות חדשות מדגם "גל".
צוותי "מחוג" יצאו לאנגליה לעקוב ולפקח על בניית הצוללות. בשנת 1973 החלו בבניית הצוללת הראשונה,
אח"י "גל" ושנה אחר כך החלו בבניית אח"י תנין ואח"י רהב. הבנייה נמשכה כ-3 שנים בפיקוח צמוד של הצוותים
הטכניים, תחילה בראשות איבן ואחר כך בראשות אברהם פאר. אימוני ההיבנות וניסויי הים נערכו מול חופי סקוטלנד.
לאחר מכן יצאו הצוללות בדרכן לארץ. ה"גל" הגיעה בדצמבר 1976, התנין ביולי 1977 והרהב בדצמבר 1977.
צוללות הגל שירתו בנאמנה את מדינת ישראל.
אח"י רהב סיימה את שירותה הפעיל בשנת 1997, אח"י גל בשנת 2000 ואח"י תנין סיימה את שירותה
בשנת 2002 – דור הצוללות החדשות, לאחר שצוללות דולפין כבר תפסו את מקומן במערך כלי השייט של חיל הים.
